הוועדה לערעורים ולבדיקת סימני מסחר פרסמה לאחרונה החלטה המדגישה את האיזון העדין בין מיתוג לפונקציונליות. בבעניין מיסטי אוורסון וכריסטין מיינרד, הוועדה דחתה בקשה לרישום סימן מסחר המבוסס על עיצוב תלת-ממדי של פנקייק החתוך לשמונה טריזים אחידים. התיק מדגים כיצד חומרי שיווק פנימיים יכולים לערער ללא כוונה בקשה לסימן מסחר, גם כאשר הכוונה היא ליצור זהות מותג ייחודית.
המבקשת ביקשה לרשום את העיצוב במרשם המשלים, בטענה שהצורה הייחודית משמשת כמציין מקור. עם זאת, הוועדה קבעה שהעיצוב הוא תפקודי, ולא מבחין. הגורם המרכזי בקביעה זו היה מסמכים פנימיים של המבקשת עצמה, כולל מדריך סגנון מותג. חומרים אלו תיארו את העיצוב במונחים של נוחות, קלות שימוש וניידות – מונחים שהוועדה פירשה כאינדיקטורים חזקים לתפקודיות.
המדריך אפיין את הפנקייק החתוך כ"שיתופי", "ניתן לטבילה" ומתאים ל"חיים על הדרך". תיאורים אלו, בעודם נראים תמימים לכאורה, נשאו משקל משמעותי בניתוח של הוועדה. המבקשת הדגישה מאוחר יותר את היתרונות הפרקטיים של העיצוב, כגון אפשרות לצרכנים לאכול ללא סכו"ם ולהתאים תוספות טריז אחר טריז. טיעונים אלו, בעודם נועדו לפנות ללקוחות, סיפקו בטעות לוועדה ראיה ברורה שהעיצוב נועד למטרות תפקודיות ולא כמציין מקור.
תיק זה משמש כתזכורת שהדרך בה מותג מציג את העיצוב שלו יכולה לגרור השלכות משפטיות. חומרי שיווק, מצגות שיווק ומדריכים פנימיים הם לא רק כלים לתקשורת פנימית – הם יכולים להפוך לראיה קריטית בסכסוכי סימני מסחר. בעת חיפוש הגנת סימן מסחר, חיוני להבטיח שכל התיעוד הפנימי מבחין בבירור בין יתרונות תפקודיים לבין תכונות המציינות מקור.
סיכוי להטעיה בסימני מסחרהיא סוגיה מורכבת, במיוחד כאשר מדובר בעיצוב מוצר. הקו בין סימן מבחין לבין תכונה תפקודית יכול להיות דק, ונטל הראיה מוטל על המבקש. על ידי ניסוח קפדני של חומרים פנימיים והבטחה שהם לא מדגישים בטעות יתרונות תפקודיים, עסקים יכולים טוב יותר להגן על זהות המותג שלהםולהימנע מסירובים יקרים.